<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות סימן תקצ"ג</h1>
<h2>דף יח.</h2>
ומהאי טעמא נראה פסק דאע"ג דפסק ר"א דנתבע לא מצי למנות אנטלר, פי' מורשה (שיתן) [שיטעון] בעבורו, וראייתו כדפריש בירושלמי [סנהדרין פ"ב ה"א] על מלך לא דן ולא דנין אותו, ולימני אנטלר, בשהיה חייב לחבירו שבועה, אלמא (דמי כמה) [דאמי] שבועה ראויה להטיל עליו, זה נתבע, שנאמר [שמות כ"ב] ולקח בעליו ולא ישלם ולא ממנה אנטלר. וכן מנהג שאין ב"ד מניחין לנתבע שממנה אדם לטעון בעבורו, רק אשה וקטן, אכן נהגו כל רבותי שבצרפת דאין כתבינן אורכתא לנתבע, ומ"מ אם אוהבו של נתבע חכם וקיבל עליו בקניין כל דמתעני לך מן דינא שכנגד פלוני אלי הדר, אז אין ב"ד יכולין למחות עליו שלא יטעון בעבור הנתבע, כיון דאי מפקע מן הנתבע יהיה (ההספק) [ההפסד] על האנטלר.
